תיאור

קרב גזר
קיבוץ גזר הותקף ב-10 ביוני 1948 על ידי הלגיון הירדני, מלווה בכוח של ערבים מקומיים. הקיבוץ נכבש, כוח מחטיבת יפתח כבש בחזרה את הקיבוץ באותו ערב.
קיבוץ גזר נכלל בתחומי המדינה היהודית. עיקר הקרבות באזור השפלה נערכו על הדרך לירושלים. גזר נותרה בשולי קרבות לטרון ועל הדרך לירושלים. ב-20 במרץ 1948 נהרג אחד מחברי הקיבוץ. בהמשך נמצאה גופתו ועליה סימני התעללות. בתגובה, ערך כוח חי"ש, פעולת תגמול כנגד הכפר אבו שושה. לכפר נגרמו מספר הרוגים ואבדות. לאחר מכן שרר שקט יחסי בגזרה. באמצע מאי 1948 כבשה חטיבת גבעתי את אבו שושה ואת אל קובאב (כיום משמר איילון), כאשר גם אל-בריה ננטשה, דבר שהביא לשיפור מצבה של גזר. האוכלוסייה הבלתי לוחמת פונתה לקבוצת שילר. הקיבוץ הותקף ע"י המצרים ואף הותקף ע"י מטוסים.
על הקיבוץ הגנו 68 חברים וחיילים (לרבות 13 נשים). לרשותם עמדו 42 רובים, 12 תת מקלעים, 3 מקלעים, מרגמה שני אינץ' עם 18 פצצות, וכן רימונים ובקבוקי מולוטוב. החימוש לא תאם כנגד שריוניות. ההתבצרות הייתה לקויה ולא התאימה למלחמה כנגד כוח סדיר המצויד בנשק כבד. היו 11 עמדות, 10 מהן משקי חול מוגבהות ואחת מבטון, על גג בית, אלה היוו מטרה קלה לתותחים, וללא עמדות חלופיות. היו שני בונקרים, וביניהם תעלות קשר רדודות. ומחוץ למערך העמדות, נמתחו שתי גדרות תיל ונפרשו קונצרטינות. היו מוקשים נגד אדם מצפון וממזרח למשק. והונח מוקש חשמלי נגד רכב על הדרך לרמלה. המגינים הסתמכו על כוחות צה"ל באזור. הקיבוץ היה בתחום אחריותה של חטיבת גבעתי, אולם תשומת ליבה, הייתה מופנית לדרום, מול הצבא המצרי. על תל גזר, היו 2 מחלקות של חי"ש מחטיבת קרייתי. בסמוך לגזר היו ערוכות חטיבת 'יפתח' וחטיבת הראל, אשר סיימו זה עתה את מבצע יורם. כן הייתה חטיבה 7, אשר לאחר מבצע בן נון ב' אבטחה את פריצת דרך בורמה. עם זאת, לא נכלל בתוכנית ההגנה של הקיבוץ סיוע אש מבחוץ.
ברמלה ובלוד, היה ערוך כוח ערבי מקומי, בן מאות לוחמים, שהיה חלק מן הגדוד המערבי של אל-ג'יהאד אל-מוקאדס. לכוח זה הצטרפו כמה מאות מתנדבים מעבר הירדן. בתחילת יוני 1948 הגיעה פלוגה ממוכנת, עליה פיקד הקצין הבריטי נייג'ל ברומג' (Bromage).
הכוח הירדני שתקף את גזר, בגדוד מוקטן, כלל 7 שריוניות של הלגיון, ו-2 פלוגות מתנדבים מעבר הירדן, תחת פיקוד הלגיון. עליהם פיקד ברומג' עצמו. הכוח נעזר ב-4 תותחי נ"ט.
במבצע יורם צה"ל היה בפעילות בגזרת לטרון-רמלה, ברומג', לא שבע נחת מפסיביות הלגיון, החליט על דעת עצמו, לתקוף. ברומג' בחר לערוך פשיטה, במרחק גדול יחסית מרמלה. חיסול יישוב המהווה איום על כביש לטרון-רמלה היווה מטרה ראויה לפשיטה.
בבוקר ה-10 ביוני יצא כוח זה מרמלה לכפר הערבי אל-בריה צפונית לגזר, ב-12:20 הבחינה תצפית בקיבוץ בכוח, והמגינים נערכו בעמדות. מספר חבריקיבוץ, לא הצליחו לחזור מחמת עוצמת האש. כמחצית מן העמדות נהרסו באש התותחים, והמגינים נאלצו לנטוש אותן, ולהיערך בקו הגנה פנימי. המגינים ביקשו תגבורת. החל משעה 13:45, נאמר למגיני גזר, על ידי 'גבעתי', כי תגבורת כזו בדרך. כוחות חזית ירושלים, שחנו בסמוך, לא הופעלו. התגבורת, מגדוד 55 של 'גבעתי', התארגנה לאט מדי, והגיעה לבסוף רק לאחר הקרב, בשעה 18:00, לנען. כוח פלמ"ח, שהוזעק אף הוא לבקשת מפקד 'גבעתי' שמעון אבידן הגיע לאחר הקרב. כוח 'קרייתי', שעל תל גזר הסמוך, לא התערב כלל בקרב. הערבים תקפו משלושה כיוונים, מצפון, ממזרח וממערב, בסיוע אש מן השריוניות. אלה האחרונות נערכו תחילה במרחק שמחוץ לטווח הנשק היעיל של המגינים. 3 שריוניות של חטיבה 7, שחנו ב'גבעת הסיד', ניסו להתערב בקרב, אולם הונסו באש השריוניות, אחת מן השיריוניות של צה"ל נפגעה. שריוניות הלגיון קרבו לגדרות הקיבוץ, ב-15:00 בערך, הן כיסו באש את תעלות הקשר הרדודות, ופיצלו את קווי ההגנה של המשק לקטעים מנותקים. כך הצליחו הרגלים הערבים לחדור לקיבוץ בארבעה מקומות מצפון מזרח ומצפון מערב. ניסיונות המגינים להדפם, נכשלו. לאחר שהאויב חדר לקיבוץ ב- 16:45, ורוב מגיניו נהרגו או נשבו.
כוח הלגיון עזב את גזר לאחר כיבושה. ללא אפשרות להחזיק כוח במקום. גם משום החשש שיותקף ע"י כוחות צה"ל באזור. המקומיים הערביים בזזו את הקיבוץ. עם ערב יחידה מן הגדוד הראשון של חטיבת יפתח ביצעה התקפת נגד מאל קובאב, שחררה את גזר כמעט ללא קרב, וכבשה בנוסף את אל בריה.
בקרב נהרגו 29 מגינים, 20 חברי הקיבוץ ותשעה חיילים. נפלו בשבי 14 נשים ו-15 גברים. 13 מן המגינים, ביניהם חמישה פצועים, הצליחו לחמוק לנען ולחולדה. המשק נחרב. הנשים שבין השבויים שוחררו זמן קצר לאחר הקרב.
הנופלים קבורים בקבר אחים בבית העלמין בקיבוץ גזר. ליד הקבר נמצא סלע ועליו הכתובת: "לוחמי גזר, דבקים אל אדמתם נלחמו עד הסוף, ג' בסיוון תש"ח".
לאור הקרב הכושל ואי הגעת תגבורת מהכוחות באזור, הרמטכ"ל רב-אלוף יעקב דורי מינה ועדת חקירה צבאית לפרשת נפילתה של גזר. הוועדה מצאה פגמים חמורים בתוכנית ההגנה של גזר. בעקבות מסקנות הוועדה, שלח הרמטכ"ל ב-31 במאי 1949, מכתב למזכירות גזר, ובו העלה על נס את עמידת הגבורה של אנשי גזר, וציין כי בנסיבות ששררו אז באזור לא ניתן היה להחיש אליה עזרה בזמן.
זאת בשונה ממה שהיה בקיבוץ ניצנים, 3 ימים לפני כיבוש גזר, כאשר אבא קובנר פרסם מכתב בשם חטיבת גבעתי שלכאורה ניצנים לא נלחמה מספיק.

תגיות

קובי אמויאלמלחמות ישראלמלחמת העצמאותההיסטוריה של היישוב