תיאור

חמש פעמים ניסו לכבוש את מתחם לטרון ולא הצליחו, בין 25 במאי ל-18 ביולי 1948, במסגרת החזית הירדנית במלחמת העצמאות.
אזור לטרון היה תא השטח לאורך הכביש מהשפלה לירושלים – שנשלט ע"י הערבים. כוחות לגיון ירדני השתלטו על המתחם והקימו מספר משלטים מבוצרים שמנעו תנועה מזרחה, ומתן אספקה לירושלים. למקום הייתה חשיבות אסטרטגית. ניסיונות הכיבוש של "ההגנה" ובהמשך צה"ל גרמו לאבדות כבדות לכוחותינו. פריצת דרך "בורמה", הקלה על מעבר אספקה לירושלים.
במקום הייתה תחנת משטרה בריטית. המקום תוכנן להיות בידי המדינה הערבית. הבריטים נשארו באזור עד ה- 15/05/48, כדי לאבטח הציר מירושלים לשפלה.
הערבים עשו מאמצים ניכרים לחסום את הציר לירושלים מתוך הבנה בחשיבות העיר ובמניעת אספקה אליה כדי לשבור את רוח הלחימה היהודית. לפני הקרבות על המתחם הצליחו כוחותינו לפתוח את הציר לתקופה מסוימת, אולם לטרון היה בשליטת הבריטים ולא ניתן היה לגעת בו.
אחרי עזיבת הבריטים, האזור נותר ריק לשלושה ימים, בגלל היעדר מידע מודיעיני והיעדר כוחות נמנעו כוחותינו מלהשתלט עליו. ב- 18/05/48, גדוד לגיון ירדני תפס את המתחם ובהמשך תוגבר בגדוד נוסף, בסיוע ארטילריה ושריון.
דוד בן-גוריון: "המערכה על ירושלים היא מכרעת ולא מבחינה צבאית בלבד" וכי "קיומה של ירושלים תלוי בביטחון התחבורה", או באמירתו הייחודית: "אין לטרון - אין כביש, אין כביש - אין ירושלים, אין ירושלים - אין מדינה".
במסגרת מבצע "מכבי", נכבשו מספר כפרים באזורי הדרך לירושלים. חטיבת "הראל" מצפון ומדרום לכביש וחטיבת "גבעתי" תפסה את מחנה המעצר הבריטי שממערב, אולם נטשה אותו למחרת.
"מבצע בן נון א'":
בלילה שבין 24/25-05/48 נערך ניסיון ראשון לכבוש את לטרון במסגרת מבצע בן נון א'. הכוח בפיקוד שלמה שמיר, כלל את חטיבה 7 החדשה, ועוד גדוד 32 מחטיבת "אלכסנדרוני". הכוח כלל לוחמים ברמות הכשרה שונות. לא היה ידוע לפיקוד הישראלי, שכוח של הלגיון העבר ירדני תפס את מתחם לטרון, ושהוא נהנה מעדיפות מספרית ואיכותית גדולה על כוחותינו. הכוח נכשל בניסיונו לכבוש את המשלטים ברכס לטרון ונאלץ לסגת לאחר שספג אבדות קשות. בעת הנסיגה, הותירו פצועים קשה בשטח. אבדות החטיבה היו 74 הרוגים, 6 שבויים ופצועים רבים.
"מבצע בן נון ב'":
בליל 30-31/05/48 נערך ניסיון שני לכבוש את מתחם לטרון, על ידי כוחות מחטיבה 7 בסיוע גדוד 52 מחטיבת "גבעתי". לראשונה נעשה שימוש נרחב בשריוניות ובזחל"מים, ולכן נחשבת הפעולה הראשונה של חיל השריון הישראלי. כוחותינו תקפו בשני מאמצים עיקריים בחלקו המערבי של רכס לטרון ובחלקו המזרחי. ההתקפות נכשלו, מבלי ליצור איום רציני על מערך ההגנה של הלגיון, כוחותינו נסוגו לאחר שספגו אבדות כבדות (49 הרוגים).
במבצע הצליח צוות קרב משולב מגדוד 73 של חטיבה 7 לפרוץ את טבעת ההגנה החיצונית של משטרת לטרון, אך כשל בפריצה למבנה, הכוח נסוג לאחר שספג אבדות כבדות. בחצר המשטרה נותרו 31 הרוגים ו- 4 זחל"מים.
לוחמים ערביים מקומיים, מרביתם מהכפרים בית ג'יז ובית סוסין, השתתפו בהדיפת המתקפה הישראלית, וזינבו בכוחות הנסוגים. מפקדת חטיבה 7 הבינה שהיא חייבת להשתלט על הכפרים הללו. בימים 25–28 במאי נכבשו שני הכפרים כמעט ללא התנגדות בשתי התקפות לילה, ותושביהם ברחו מהם. כיבוש הכפרים יצר מסדרון ומאוחר יותר אפשר את סלילת "דרך בורמה".
כתוצאה מהמחסור בציוד ומזון בירושלים, גרמו לבן גוריון לדרוש שוב לכבוש את לטרון.
המשימה הוטלה על חטיבות פלמ"ח - "הראל" ו"יפתח", בפיקודו של יגאל אלון.
המבצע נערך בלילה 08-09/06/48. בגלל טעות בניווט תקפה הפלוגה המתוגברת מגדוד 5 את משלט י"ד בקרב חזיתי קשה - במקום את משלט י"ג. הפלוגה דיווחה על כיבוש משלט י"ג בטעות, וגדוד 3 הופתע כאשר נתקל במכת אש של כוח הלגיון שהחזיק במשלט. מפקד גדוד 3 החליט לסגת לנקודת היציאה אף על פי שכמעט לא היו לו נפגעים, ובכך השאיר את הפלוגה המתוגברת מגדוד 5 מבודדת בלב מערך הלגיון. למרות זאת הצליחה הפלוגה המתוגברת של הגדוד ה-5 בתום קרב גבורה ממושך וקשה שנמשך 7 שעות מול כוחות עדיפים, וללא סיוע מצד כוחות צה"ל שהיו סביב מתחם לטרון, להשתלט על משלט י"ד ולהדוף התקפות נגד של הלגיון. דיווחים מהצד הירדני הראו, שפעולת 'כוח זיווי צפרירי' מחטיבת הראל, היה קרוב למוטט את מערך ההגנה של הלגיון בלטרון, אילו המפקדה הייתה מתגברת אותו היה מכריע את האויב במתחם לטרון. אולם המפקדה לא הבינה את תמונת הקרב, ועם שחר הורתה לסגת בכוחות עצמם, לאחר שספגו 16 הרוגים ופצועים רבים. מפקד הכוח, זיווי צפרירי פיקד על הנסיגה למופת. הוא נאלץ להשאיר חללים על המשלט, כשלוחמיו המעטים תומכים בנסיגה בחבריהם הפצועים.
מבצע זה, היה זה הקרוב ביותר להשגת היעד.
בן-גוריון הורה לצאת שוב עוד באותו לילה, אך סורב ע"י יצחק רבין, סגנו של אלון. משום שדרך בורמה כבר נפרצה. בכך הוקל על המצור והפך את "פקק לטרון" לחשוב פחות.
במסגרת "מבצע דני" נעשו עוד שני ניסיונות:
בליל 15-16/07/48 תקפה פלוגה מחטיבת הראל את "רכס התותחים" בחלקו המזרחי של לטרון וכבשה את המשלט. אולם התקפת נגד משוריינת של הלגיון, גרמה להחלטת נסיגה לקראת שחר, לפני שיכותר הכוח. הפלוגה השאירה במקום 3 פצועים קשה וחובש שהתנדב להישאר ולטפל בהם. ארבעתם נהרגו בידי הירדנים.
ב- 18/07/48 לקראת כניסת ההפוגה השנייה לתוקף, בוצע ניסיון נוסף. חטיבת "יפתח" עם מספר זחל"מים וטנק קרומוול של חטיבה 8. התקדמו לעבר תחנת המשטרה בלטרון. בהגיעם לתחנת השאיבה במחצית הדרך פתח הטנק באש על המשטרה. בפגז השלישי נתקע התרמיל בקנה והטנק נאלץ לסגת כדי לתקן את התקלה. קשר לקוי עם מפקד שדרת הזחל"מים, גרם לנסיגתו גם כן. הוא לא רצה לסכן את הכוח ללא סיוע של הטנק.

קבר אחים לחללי הקרבות באזור לטרון בבית הקברות הצבאי בהר הרצל בירושלים.
משמעות סמלית גם בשל השתתפותם של ניצולי השואה בקרבות. בקרבות נפלו 168 חיילים ישראלים. באוקטובר 1949 נאספו עצמותיהם משדה הקרב והובאו לקבורה בהר הרצל.

תגיות