תיאור

הקרבות נערכו מול גדוד סורי המורכב מדרוזים. גדוד זה נקרא 'ג'בל אל-ערב'. הגדוד הגיע מסוריה לשפרעם לתוך ארץ ישראל ב-28 במרץ 1948.
ב- 04 באפריל 1948 פתח קאוקג'י בהתקפה על קיבוץ משמר העמק. הוא שלח קריאות עזרה לשכיב והאב המג"ד הדרוזי שיתחיל בהתקפותיו על הישובים היהודים באזורו וכך יקל את הלחץ מגזרתו. אולם רק לקראת סיום הקרבות במשמר העמק הוא החל בהתקפתו.
ב- 12 באפריל תפס הגדוד הדרוזי את הכפרים הושה וחירבת אלכסאייר ששלטו על רמת יוחנן. הם תקפו עובדים בשדות באש נק"ל. באותו לילה פונתה האוכלוסייה הלא לוחמת מגוש הישובים של רמת יוחנן. למחרת, הגבירו הדרוזים את אישם ו- 2 לוחמים נהרגו ואחדים נפצעו. במקביל, הם חיבלו גם בשני מעבירי מים בכביש כפר חסידים - קריית אתא, שהיה עורק ראשי בין חיפה לעמק, בנוסף לכך, הכביש נחסם ע"י הערבים בבלד א-שיח' (נשר).
מח"ט הגזרה משה כרמל החליט ליטול את היוזמה ולפתוח בפעולה התקפית. פלוגה מגדוד 21, שהורכבה ממפקדי מחלקות שסיימו זה עתה קורס מחלקות קיבלה את המשימה. ב- 14 באפריל, יצאה הפלוגה לכיוון הגזרה, הדרוזים זיהו אותם והתקיפו מכיוון הגבעה. הלוחמים נפגעו וניתנה פקודת נסיגה כשהמפקדים מחפים באש מקלעים "כאן נאמרה האמרה "המפקדים מחפים והטירונים נסוגים" (זה נאמר גם בקרב הקסטל...). אחד מהמפקדים הוא זוריק דיין, אחיו של משה דיין ואביו של האלוף עוזי דיין, חיפה על חייליו עד אשר נהרג. גופות הלוחמים נשארו בשטח.
לאחר קרב זה, השתרר בגזרה שקט. הזמן נוצל להתארגנות בחטיבה כדי לפעול באופן מקיף כנגד הכוח הדרוזי ולפתור את הבעיה במקום. ב- 16 באפריל 1948, שעה 04:40 יצאו הכוחות מרמת יוחנן ותוך זמן קצר השתלטו על הכפרים הושה ואל-כסאייר שהיו ריקים מאדם. הדרוזים השיבו בהתקפות חוזרות ונשנות, היו 9 התקפות שהסבו אבדות לשני הצדדים. הדרוזים נהנו מאספקה שוטפת של תחמושת וציוד בעוד שלכוח של חטיבת 'כרמלי' התחמושת הלכה ואזלה. החיילים ביקשו לסגת, כי לכל חייל נשארו 4 כדורים בלבד. ההוראה הייתה "יש להחזיק מעמד, גם אם יאזלו הכדורים. אם תיסוגו תושמדו כולכם. הילחמו בסכינים ובכל הבא ליד".
הדרוזים התכוננו להסתערות מכריעה, אולם הגיעה טנדר משוריין עם מכונת ירייה והרבה תחמושת, בזמן שהדרוזים נכנסו לכסאייר בהסתערותם התשיעית, כשחלקם הגיעו עד בתי הכפר ואילו לוחמי 'כרמלי' בייאושם, החלו לזרוק עליהם אבנים. בזמן זה, אחד החיילים החל לירות במכונת הירייה לעבר הדרוזים המסתערים. האש עשתה שמות בהם וההתקפה נהדפה. החשיכה שירדה, נוצלה לפינוי נפגעים ולאספקת תחמושת ליום הקרב הבא, אולם הדרוזים לא המשיכו בהתקפותיהם ביום המחרת.
כתוצאה מהאבדות הרבות של הדרוזים, עשרות הרוגים ופצועים, חל שינוי בעמדת הדרוזים בישראל, שישבו על הגדר ולא קיבלו החלטה במי לתמוך במהלך הקרבות. עתה גברה השפעתם של אלה שתמכו ביהודים. יומיים לאחר מכן נפגשו כמה קצינים מהגדוד הדרוזי בראשות איסמעיל קאבלאן ונציגים יהודים כמו גיורא זייד מ-ש"י ומשה דיין. הפגישה נערכה בשטח ההפקר שליד הכפר כסאייר. הייתה זו הפגישה שהובילה לברית עם הדרוזים הישראלים הנמשכת עד היום. ביולי 1948, החלו להתגייס לצה"ל ולסייע למדינת ישראל במלחמתם מול הערבים. כך עשו גם הצ'רקסים - שקיבלו החלטה אף יותר מוקדמת מהדרוזים.
ממזרח לקיבוץ רמת יוחנן, סמוך למטעי האבוקדו, ישנה את האנדרטה לזכר הנופלים בקרבות. 22 חללים בקרב זה. יהי זכרם ברוך.

תגיות