133 צפיות
העיר נפרסת מתחתי, גגות צבעוניים,
אגם שקט שמתמלא, טיפטופים שמבשרים.
ציפור תופסת מחסה, ואין לה דאגות,
היא מתנערת בקלילות, וממשיכה אל הבאות.
מזמן כל כך לפני שנים, עוד כשהיינו ילדים,
ולא ידענו שנוכל, לטפס הרים גבוהים.
הרים גבוהים כמו מכשולים, נותנים לך במתנה,
להתגבר ולהמשיך, ואז לראות תמונה ברורה.
למרות שבאנו מרחוק, מרגיש כל כך קרוב,
אל הלב של העולם, שיודע לאהוב.
וזה נעים וכל כך טוב, מרחוק מרגיש קרוב,
בבית מחכה בנחת, אצלנו קר ורטוב.
תמונה ברורה כמו השתקפות, כמו למצוא קצה של חוט,
כשחולף הולך הפחד, כשחוזרת התמימות.
ואז אנחנו מתמלאים, בשלמות של החיים,
רק כך אפשר לחיות ביחד, ולגדל אותם בריאים.
ולמרות שבאנו מרחוק, מרגיש כל כך קרוב,
אל הלב של העולם, שיודע לאהוב.
וזה נעים וכל כך טוב, מרחוק מרגיש קרוב,
להתבגר אתך ביחד, בין הרצוא והשוב.
מילים ולחן - עודד מנשרי
הוקלט באולפן של יוסי נטיב קיץ 2022
צילום וגרפיקה - הדסה ART