תיאור

קרב גבעה 69
בין מושב בית עזרא מצפון לקיבוץ ניצנים מדרום נישאת גבעה קטנה לגובה 69 מטרים מעל פני הים. מיקומה של הגבעה ממזרח לכביש החוף הייתה לאסטרטגית בימי מלחמת העצמאות, שכן היא אפשרה תצפית ושליטה על ציר הפלישה המצרי מכיוון רפיח וצפונה לאורך מישור החוף. בשלב מסוים הייתה הגבעה למעוז היחיד הנותר עומד בין הצבא המצרי לתל אביב.
יום לאחר הכרזתו של דוד בן גוריון על מדינת ישראל, ב- 15.5.1948, החלו צבאות ערב בפלישה לעבר המדינה היהודית החדשה ומלחמת העצמאות עברה לשלב המכריע והאחרון.
ציר הפלישה המצרי נחלק לשניים: הראשי לאורך מישור החוף צפונה, והמשני - תנועה מזרחה מקו עוג'ה אל חפיר (ניצנה) לעבר באר שבע ומשם להר חברון וירושלים. ציר התנועה המשני ניתק את הנגב משאר חלקי המדינה ואילו התנועה צפונה, אשר מטרתה הייתה תל אביב, נעצרה בגשר "עד הלום" שליד אשדוד.
ריבוי היישובים העבריים לאורך כביש החוף הכריח את המצרים להאט ולהתמודד עם עוז רוחם של חברי הקיבוצים המותקפים ועם כוחות המגן של היישוב היהודי : חטיבת הנגב תחילה ולאחר מכן חטיבת גבעתי של צה"ל. תחילה היו אלה הקיבוצים נירים וכפר דרום, אותם המצרים לא הצליחו לכבוש ובשלב מסוים ויתרו על המאמצים הללו והמשיכו צפונה לכיבוש יד מרדכי. המתקפה על יד מרדכי הייתה מלווה בארטילריה כבדה ואור ליום ה -25.5.1948 נסוגו חברי הקיבוץ אחרי שהתגבורת אף היא נתקלה באש הצבא המצרי. יד מרדכי נפלה בידי המצרים הממשיכים צפונה ליעד הבא. בדרך הם משתלטים ללא קרב על העיירה מג'דל (לימים אשקלון) ואילו את קיבוץ ניצנים החליטו לא לתקוף.
רק לאחר שתי מתקפות נגד של חטיבת גבעתי נבלמו המצרים בקו אשדוד. בשלב זה, הופתעו המצרים לגלות שהצבא של המדינה היהודית שבדרך אינו כולל רק חילות רגלים אלא גם חיל אוויר, 4 "מסרשמידטים" שתקפו את הכוח המצרי ועצרו אותו, למרות שלא גרמו נזק משמעותי לו, אולם תרומתם הייתה בעיקר תודעתית. המצרים החלו מתבצרים והתכנית לשעוט צפונה הוקפאה עד להודעה חדשה. כעת, החל צבאו של פארוק (מלך מצרים) בביסוס עמדתו וקיבוץ ניצנים עליו דילג תחילה הפך למטרד בעיני המצרים. ב-7 ליוני נכבש הקיבוץ וכאן נכנס לתמונה סיפורה של גבעה 69.
היום, עצי אורן רבים צובעים את הגבעה בירוק אולם לא כך היה בימי המלחמה. גבעה 69 הייתה באותה תקופה צחיחה ועליה התנוססו שלושה מגדלי מים מתקופת המנדט הבריטי, הקיימים על הגבעה גם כיום. המגדלים איפשרו ללוחמים תצפית ושליטה על דרך כביש החוף ממזרח, לכיוון מערב (כיום כביש 4).
למצרים התברר שגבעה 69 היא עמדה חיונית מאוד באזור. לילה לפני כן, נעשה ניסיון כושל לכבוש את ניצנים מחדש, אולם ללא הצלחה. בליל ה-9 ביוני, היו לוחמי פלוגה ב' מגדוד 51 של חטיבת גבעתי עדיין עסוקים בהכרת השטח שזה עתה הגיעו אליו (החליפו פלוגה מגדוד 53). הצבא המצרי החל בכיתור הגבעה בכלי רכב משוריינים והחל במתקפה כבדה ואש תותחים. הקרב היה קשה וכמות התחמושת של המגנים הייתה מוגבלת ואף לא יעילה אל מול עוצמת הטנקים המצרית. בסופו של דבר נכבשה הגבעה, אחרי קרב עיקש ואיתן של המגנים עליה. הפלוגה נסוגה באופן לא מסודר, המצרים זינבו בחיילנו ומהם נהרגו 20 לוחמים, חלקם פצועים ואף נלקחו שבויים.
גבעה 69 הייתה למשלט האחרון שעמד אל מול הצבא המצרי. הקרב על הגבעה היה קשה והמאמצים של האויב לכיבוש הגבעה הביאו לגניזה סופית של התכנית המצרית להתקדם צפונה. עם כיבוש הגבעה נכנסה ההפוגה הצבאית לתוקף. גבעה 69 הייתה בשליטה מצרית עד אוקטובר 1948, בעת "מבצע יואב" כשהגבעה נכבשה והצבא המצרי נסוג מהאזור.
בשנת 1949 הוקמה האנדרטה לזכר 20 הנופלים בקרב. ב-1971 הפכה קק"ל את המקום לחורשת הנצחה לנופלים בקרב ונקבע שמה ל 'גבעה 69'.

תגיות