תיאור

ברכת "מודים" שבתפילת שמונה עשרה, זה בעיקר בחנוכה, כי את דיני ההלל הרמב"ם מביא בנר חנוכה.
ומי שלא כרע במודים נהפך לנחש (כמבואר בגמרא בבא קמא דף טז).
סימן שיום ההודאה הכי גדול, מפיק ומוציא ומהנחש.
אם הרמב"ם כתב את דיני ההלל בהלכות חנוכה, זה סימן שעיקר ההודאה היא בחנוכה.
הנה ביום הראשון זה קרבן "נחשןו בן עמינדב". נחשון מלשון נחש, נחשון מסלק נחש.
למה? כי ביום הראשון של חנוכה זה יום ההודאה הגדול ביותר.
מאן דלא כרע במודים נהפך לנחש. אך מי שכרע במודים....
ואין לך "כרע במודים" יותר מביום הראשון של חנוכה.
איפה הוא כרע במודים? מודים זה הודאה, זה חנוכה. ובאותו יום חלשה דעתו של אהרן.. אין לך כרע במודים גדול מזה.
הנה נחשון מסלק נחש היום.
היום זה סילוק נחש יותר מכל השנה. נכון שיש את יום הכיפורים, אבל במובן הזה, בזוית הזו, זה רק היום.
"נחשון בן עמינדב". עמינדב זה מלשון "נדיבי עמים נאספו עם אלוהי אברהם", ואברהם השלים עם יצרו, שזה אומר שאחז במשיח..
"נחשון" זה ביטול הנחש, הוא "בן" – שבא מכוחו של "עמינדב" שזה כנגד אברהם אבינו שנאמר בו נדיבי עמים נאספו".

(נמצא כי ביום הראשון של חנוכה, יש לכוון היטב בברכת "מודים". וכן להתפלל לסלק קליפת של הנחש בעולם בכוחו של נחשון בן עמינדב, שבא מכוחו של אברהם אבינו. וכן יש לעורר את עצמנו ביום הזה ולהרבות תודה והודאה להקב"ה)

תגיות