תיאור

מט
(מט) בעת שאמר התורה ואתחנן הנדפס בלקוטי תנינא סימן ע"ח. ושם מדבר מענין שאסור ליאש עצמו לעולם איך שיהיה חס ושלום. ואמר אז בזו הלשון: "מען טאר זיך נישט מיאש זיין. גיואלד זייט אייך נישט מיאש" [אסור להתיאש, אהה אל תתיאשו] ומשך מאד תבת גיוואלד [אהה] כדרך המזהיר וצועק מעמק הלב:



נ
(נ) כששמענו מפיו הקדוש מאמר המתחיל מה שהעולם רחוקים מהשם יתברך הוא מחמת שאינם מישבים עצמם, עין שם בלקוטי תנינא סימן י, ושם מדבר משמחה, והיה הוא זכרונו לברכה יושב אז בחוץ אצל כתל בית הכנסת בדרום אצל חתיכת בדל עץ מן העב המנח ליסוד. כי שם היה רגיל לישב כמה פעמים לפעמים בצד דרום ולפעמים בצד צפון ולפעמים במזרח ולפעמים במערב, ולפעמים בתוך העזרה של בית הכנסת, ולפעמים הלך עמנו לטיל על ההר שסביב העיר, ולפעמים הלך עמנו אנה ואנה לפני בית הכנסת. ובכל אלו המקומות שמענו תמיד חדושים נפלאים ונוראים ושיחות קדושות אשר לא נשמעו כזאת מימים רבים. גם אחר שהיתה לו החולאת של ההוסט [שעול] היה נוסע לטיל על פי הרב, והיינו נוסעים עמו והיינו שומעים ממנו בדרך תורה הרבה.
ונחזר למעלה בעת שאמר ענין הנ"ל אז דבר הרבה משמחה, וחזק אותנו וזרז אותנו מאד להיות בשמחה תמיד. כי באותן העתים שהיה בעת שבא מלמברג אז דבר עמנו הרבה מאד מענין התחזקות להיות בשמחה תמיד. ואמר אז לנו שראוי לנו לשמח מאד מה שנצלנו ברחמיו מלהיות מתנגדים עליו. ואמר אז בזו הלשון ברוך אלקינו שבראנו לכבודו והבדילנו מן התועים משני תועים הינו מהתועים לגמרי מהתורה שהם העכו"ם והאפיקורסים וגם נצלנו מהתועים המתנגדים החולקים עליו שאבדו מה שאבדו בלי שעור וערך ומספר.
ואמר הלא אתם בודאי הייתם מתנגדים גדולים ("איהר וואלט דאך גיווען משונה'נע מתנגדים" מפי רלו"י) לולא חסדיו ורחמיו המרבים אשר נצלנו מפח יוקשים מכת המתנגדים אשר אם היינו שומעין להם חס ושלום היה נאבד תקותנו חלילה וכו'. ענה ואמר כמתמיה ואמר, עלי הייתם חולקים, ואמר בלשון אשכנז בזו הלשון: "אוף מיר וואלט איהר גיקריגט":

תגיות