תיאור

סט
(י) השיחה הנדפסת בסוף ספורי מעשיות (שיחות הר"ן נ"ח) המתחלת יש דבר שפורח במחשבה, זאת השיחה שמעתי ממנו על העגלה קדם שאמר התורה של דיו לעבד להיות כרבו, בחינת דיו על הספר עין שם בלקוטי א' בסימן קצ"ב.
ומעשה שהיה כך היה, שנסעתי עמו על העגלה ללוותו כשנסע לטשעהרין על שבת שירה, ואז בדרך אמר שפרח לפניו באותו הרגע איזה דבר, ואמר אז ענין הנ"ל. ואז דבר עמי הרבה וחזק אותי ונחם אותי אז הרבה בדברים ערבים ונעימים, והשיב את נפשי מאד, ואמר לי הלא הכל יתבטלו לפני הנחת רוח שיהיה לך, וכי זה מלאכה לעשות טובה להאדם בעולם הבא לבד, אלא שגם בעולם הזה יהיה טוב לו, עד שמרבוי ההתקרבות שקרב אותי אז והתגלות האהבה בדברים מתוקים שדבר עמי נתעוררו אצלי דמעות לבכות מחמת שמחה:
(השמטה) אחר שאמר השיחה המתחלת: היתכן שאנו מניחין את השם יתברך לגזר (המובא בשיחות הר"ן סימן ע), אמר אחר כך דברי צחות: "אלקים אל דמי לך" לבלי להניח את השם יתברך דאמען, שהתבה הזאת הוא בלשונם טראכטין (לחשב).



ע
(יא) שיך לשיחות שאחר ספורי מעשיות (שיחות הר"ן ע"ד) מה שכתוב שם שצריכין בתפלה לעשות לעצמו רגז וכו', ואמר שזה בחינת (קדושין ל:) לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע, ירגיז דיקא לשון רגז, שצריכין לעשות לעצמו רגז בקדשה כנ"ל לענין תפלה:

תגיות