131 צפיות
עב
(יג) שיך למה שמבאר בהשיחות (סימן צ"ח) שהחרף היא בחינת עבור וקיץ הוא בחינת לדה. ואז דבר עמנו שיחה נפלאה ונשכח הרב, ומה שאני זוכר עדין הוא, מה שדבר אז מענין הקיץ שהיה ממשמש ובא, כי שיחה זו היתה בימי ניסן קדם פסח בעת שהיה הברית של בנו שלמה אפרים זכרונו לברכה ביום שלישי למילה, ודבר אז שבחרף כל העשבים וכל הצמחים כלם מתים כי בטל כחם בחרף והם אז בבחינת מיתה, וכשבא הקיץ כלם נתעוררים ונחיים. ואז טוב ויפה כשיוצאים לשוח בשדה שיחה זו תפלה ותחנה וכסופין להשם יתברך. ואז כל שיח השדה המתחילים לחיות אז ולצמח כלם נכספים ונכללים בתוך תפלתו ושיחתו, והאריך אז בשיחה נפלאה בענין זה ועוד בשאר ענינים:
עג
(יד) שיך להשיחה הנדפסת בסימן ל' מה שכתב שם שצריכין להכות הראש בקיר, הינו להכות הראש שהוא המח בקירות הלב, עין שם. אחר כך שמעתי בשמו שאמר שזה בחינת (ישעיה ל"ח): "ויסב חזקיהו פניו אל הקיר", שהסב והמשיך הפנים שהיא המח והדעת אל קירות הלב, הינו כנ"ל כי עקר הפנים היא החכמה והדעת שהוא אור הפנים כמבאר במקום אחר (לקוטי מוהר"ן חלק א' סימן נ"ז):