אורות הקודש חלק א מאמר הגיון הקודש סעיף ה - הנהרה הנשמתית - חלק א | הרב זאב סולטנוביץ'

0 | 0

21 צפיות

תיאור

מאמר הגיון הקודש
ה' - הנהרה הנשמתית


.


#ישיבת_הר_ברכה #הרב_זאב_סולטנוביץ #הרב_קוק #אורות הקודש#הגיון_הקודש#

קישור לפלייליסט המלא:
https://www.youtube.com/playlist?list=PLD8G4dKEOeZwyTp3RBn2i9gmaqFeFFsV5


ד' - שטף היצירה הנשמתית

.
ל זמן שהאדם מוכרח הוא לחכות לזמנים מתי תחול עליו רוח היצירה, ואז יחדש, יתבונן, יהגה וישיר, זהו
סימן שלא הופעה עליוהארת נשמתו. הנשמה הרי היא שרה תמיד, עז וחדוה היא לבשה, נועם עליון הוא
סובב אותה. והאדם צריך להתרומם עד לידי הגובה של פגישת נשמתו, של הכרת מצעדיה הרוחניים,
משק כנפיה המלאים הוד קדשי קדשים, ויהיה תמיד מוכן להקשיב סוד שיח קדשה. אז ידע כי לא בעת
זולת עת, לא בזמן זולת זמן, הנשמה היא מחדשת חכמה והגיון, שירה ושיח קודש, אלא בכל עת ובכל שעה
היא שוטפת נהרי נחלי דבש וחמאה. והנהרה השוטפת ממנה הרי הם הם אוצרות קודש, מעינות בינה
וצפונות שכל טוב. חדשים לבקרים רבה אמונתך. בהסתכלות פנימית בעמקי הנשמה רואים, שהכח הפועל
התדירי של החיים האמתיים העליונים איננו פוסק מעבודתו אף לרגע, הוא רצוא ושוב. כמראה הבזק,
עבודת שרפי הקודש היא עבודתו. שירה וזמרה תמיד הוא פוצח, בגילת ורנן, מספר כבוד אל. כשמתמעטת
האמונה הכבירה בעוצם האני העצמי, של בעל הנשמה העליונה, אז ילך קדורנית, והוא משתומם. ועמו כל
העולם כולו זיוו מתמעט. וכאשר ישוב בתשובה עליונה, והוד האמונה בכחותיו העליונים, המפעמים בו
תמיד בלא הרף, אליו ישוב, אז יחיה רוחו וינהר, וכל העולמים כולם, אשר לרגליו תוכו, ועמו מתהלכים,
ימלאו זיו ונהרה


תגיות

הבא בתור