תיאור

הרב אברהם הלוי שליט"א
תמצית השיעור: בין כפיות טובה להכרת הטוב בארץ ישראל
הדברים שהבאת מציגים קו רעיוני נוקב ואקטואלי, השוזר את דברי הנביא ירמיהו בהפטרת "דִּרְשׁוּ ה'" (ההפטרה השנייה של תלת דפורענותא) יחד עם מציאות ימינו.

1. תוכחת ירמיהו: השכחה של חסדי המדבר
הנביא ירמיהו פותח בטרוניה אלוקית: "מַה מָּצְאוּ אֲבוֹתֵיכֶם בִּי עָוֶל כִּי רָחֲקוּ מֵעָלָי?". הקדוש ברוך הוא מזכיר לעם כיצד הוליך אותם במדבר השמם, בארץ ערבה ושוחה, והביא אותם אל "אֶרֶץ הַכַּרְמֶל" – ארץ שופעת ומיושבת שחיכתה להם מלאה כל טוב. במקום להכיר טובה, העם טימא את הארץ בעבודה זרה ("וַתָּבֹאוּ וַתְּטַמְּאוּ אֶת אַרְצִי").

2. האשמה על המנהיגות ותופסי התורה
הביקורת הקשה ביותר מופנית כלפי האליטה הרוחנית והפוליטית של הדור:

הַכֹּהֲנִים – לא קראו לחפש את ה'.

תּוֹפְסֵי הַתּוֹרָה (הסנהדרין) – לומדים ומלמדים, אך "לֹא יְדָעוּנִי" (בלי פנימיות, בלי יראת שמיים והכרת הטוב).

הָרֹעִים (המלכים) – פשעו ומרדו.

הַנְּבִיאִים – ניבאו לבעל והלכו אחרי דברים "בְּלוֹא יוֹעִלוּ" (הסתמכות פוליטית על מעצמות זרות כמו מצרים ואשור במקום על הקדוש ברוך הוא).

3. האנלוגיה לימינו: האשליה של חוץ לארץ ומעלת המדינה
בשיעור מתקיימת השוואה חריפה בין המציאות הנוכחית בארץ לבין האשליה הרווחת לגבי החיים בגולה (כמו בארצות הברית):

חובת הגיוס והזכויות הפוליטיות: בניגוד לטענה שבחו"ל יש "שקט" לעולם התורה, החוק היבש במדינות המערב (כמו ה-Draft בארה"ב) אינו מכיר בפטור גורף לתלמידי ישיבות בשעת מלחמה כוללת, אלא לכל היותר לאנשי דת רשמיים (Clergy). ההיסטוריה מוכיחה שבכל ארצות הגולה יהודים גויסו בכפייה לצבאות זרים.

תקציבים והקצאות: בארה"ב קיימת הפרדה מוחלטת בין דת למדינה, ומוסדות החינוך היהודיים אינם מקבלים מימון ממשלתי, מה שמאלץ משפחות לשלם סכומי עתק כתוצאה מכך. לעומת זאת, בארץ ישראל, המדינה – גם בעשורים שבהם הוגדרה כחילונית – מעניקה הקצאות קרקע, תקציבים, הנחות וסיוע בהיקפים חסרי תקדים להיכל שבעבר לא חלמו עליהם (אפילו לא בימי דוד המלך ששלח את נצרכיו "לפשוט ידיהם בגדוד").

הכרת הטוב מול "שמתם לתועבה": הטענה המרכזית היא שמי שמדבר סרה על ארץ ישראל, מתלונן על הקשיים (הביטחוניים, הכלכליים או האקלימיים) ומעדיף את סיר הבשר של חו"ל – חוטא בדיוק בחטא של "ותבואו ותטמאו את ארצי". הוא מפרש את הנס האלוקי הגדול של דורנו לרעה.

4. שיטת הראי"ה קוק והאדמו"ר מקלוזנבורג
האדמו"ר מקלוזנבורג: חווה את השואה, ניסה לבנות עולם תורה בארה"ב, והבין שהשכינה חזרה לארץ ישראל. הוא עלה, הקים את קריית צאנז ומפעל הש"ס, והעיד שפריחת התורה הנוכחית בארץ עולה על כל מה שהיה באירופה לפני החורבן. הוא ראה בהגנת הארץ ובשגשוגה עדות גלויה לניסי השם.

הראי"ה קוק (באגרותיו): מזהיר מפני לימוד שטחי של תורה שאינו מחובר למציאות החיים ואינו מעורר אהבה לעם, לתורה ולארץ. תופסי התורה מחויבים להעמיק בפנימיות התורה, לראות את ההשגחה האלוקית בתוך "החיים" ההיסטוריים, ולשמוח בבניין הארץ ובאווירה המחכים של ארץ ישראל.

תגיות