תיאור

הרב אברהם הלוי שליט״א בשידור חי!
דרך בתוך הים של אלול
חודש אלול מתואר על ידי האר"י הקדוש בסוד הפסוק "הַנּוֹתֵן בַּיָּם דָּרֶךְ וּבְמַיִם עַזִּים נְתִיבָה". למרות הניסיונות, החטאים והריחוק שהצטברו במהלך השנה, אלול מעניק לנו "דרך" בתוך הים הסוער כדי לחזור בתשובה. מצוות פרשת "כי תצא" מלמדות אותנו שגם במקומות הנמוכים ביותר ישנם ניצוצות של קדושה שניתן להעלותם.

סוד אשת יפת תואר והחזרה בתשובה
פרשת יפת תואר מרמזת על תהליך התשובה והעלאת ניצוצות הקדושה שהיצר הרע "שבה" וגנב מאיתנו במהלך השנה:

"וגילחה את ראשה": הראש מסמל את המחשבות. הגילוח רומז להסרת "מותרות המוח" – מחשבות זדון, כפירה ומחשבות רעות, שאותן יש לסלק לגמרי.

"ועשתה את ציפורניה": הציפורניים רומזות למידות שבלב (ימין ושמאל, חסדים וגבורות). בניגוד לשיער, את הציפורניים לא משמידים אלא "עושים" – מייפים ומתקנים, כלומר לוקחים את המידות והתאוות ומהפכים אותן מצד הרע לצד הטוב.

"והסירה את שמלת שביה": השמלה המכסה את פלג הגוף התחתון רומזת לתיקון כלי המעשה והרגליים.

אלול: "המלך בשדה" וגילוי מידת הרצון
בחודש אלול המלך נמצא ב"שדה" (על פי בעל התניה), והוא נגיש לכולם לקראת חזרתו לארמון בראש השנה.
על פי האר"י, באלול מתגלים י"ג מידות של רחמים. תקופה זו משולה לתקופת ה"אירוסין" בין החתן והכלה (הקב"ה וכנסת ישראל). כמו בשידוך, זהו זמן של "רצון", "חשק" ו"חפץ" נטו, שבו פועלת אהבה ללא דינים, קפדות או ביקורת.
העולם נברא למעשה במחשבה בחודש אלול (כ"ה באלול), ולכן חודש זה מייצג את שורש הרצון האלוקי המקורי לברוא את העולם. (בדומה לזמן ה"רעווא דרעווין" – רצון הרצונות – שמתגלה בסעודה שלישית בשבת).

בן סורר ומורה: סוד הזוהר והמתקת הדינים
השיעור חושף את המשמעות הפנימית של פרשת "בן סורר ומורה" דרך זוהר פרשת בלק:
משה רבנו התנגד לכתוב פרשה זו, כיוון שראה ברוח קודשו שהיא משל לעם ישראל שחוטא כלפי הקדוש ברוך הוא, וחשש מכליונם. הקדוש ברוך הוא ענה לו: "דרוש וקבל שכר" – יש כאן סוד עמוק של רחמים.

עם ישראל כבן סורר: "אביו ואמו" מסמלים את מידות הדין שמביאות את ישראל למשפט.

זקני עירו: הם אינם שופטים רגילים, אלא רמז ל"דיקנא קדישא" (הזקן הקדוש), הדרגה הגבוהה ביותר של י"ג מידות הרחמים (אריך אנפין / עתיק). אלול הוא הזמן שבו בוכים ומבקשים לעלות מהדין של "אבא ואמא" אל הרחמים האינסופיים של ה"סבא".

לימוד הסנגוריה: כשההורים (הדין) מביאים את הבן (ישראל) לזקנים (הרחמים), הם בעצם באים לסנגר עליו. הם טוענים שמי שגרם לו להיות "זולל וסובא" הם אומות העולם שמשכו אותו להתערב בהם ולרדוף אחרי תאוות אכילה ושתייה (שהן, כדברי ספר החינוך, השורש לכל החטאים).

רגמוהו באבנים: הזוהר מחדש שהפסק אינו הריגת ישראל חלילה, אלא "כילה ה' חמתו בעצים ואבנים" – הקב"ה החריב את חומות ירושלים ובית המקדש, ושפך את כעסו על האבנים כדי להציל את חייו של עם ישראל.

סיכום והדרכה מעשית
חודש אלול הוא זמן שדורש מאיתנו התעוררות מעשית:

קימה מוקדמת לסליחות: לפנות בוקר הוא "עת רצון", הזמן שבו הקב"ה מתפאר בישראל שקמים אליו מאהבה ("אני לדודי ודודי לי").

תקיעת שופר: נועדה לערבב את השטן ולעורר יראה וחרדה כדי לפתוח פתח לתשובה.

מיעוט תאוות הגוף: בהשראת פרשת בן סורר ומורה, יש להיזהר מ"זולל וסובא". אלול הוא זמן להפחית מותרות של אכילה, שתייה ושינה, ולהגביר את הקדושה לקראת השנה החדשה, כדי לזכות לרחמים ולגאולה קרובה.

תגיות