תיאור

הרב אברהם הלוי שליט"א
הדברים ששיתפת נוגעים בנקודות הכי עמוקות ורגישות של העם שלנו – במתח שבין הגלות לארץ ישראל, בין אחידות לאחדות, ובין הניסיון לשמור על חומות הקהילה לבין ההעזה לבנות מלכות ממשית.

כל הדיבור הזה מתחבר באופן מפעים ליסודות שכבר נידונו – על המזבח הבנוי מריבוי אבנים לעומת המצבה שהיא אבן אחת, ועל האופן שבו התורה בונה אותנו כעם בארצו.

א. בין אחידות לבין אחדות: המזבח מול המצבה
אחידות הגלות (המצבה): בגלות, הקהילות שמרו על עצמן באמצעות אחידות – כולם באותו דפוס, באותה פרנסה, באותם מנהגים. זוהי "אבן אחת". יש בה יופי, הגנה מפני התבוללות ושימור העבר, אך היא לא מסוגלת לבנות מלכות. היא בחינת "מצבה" – שימור של מצב קים, בחינת זיכרון לעבר.

אחדות ארץ ישראל (המזבח): המזבח בנוי מאבנים רבות ששונות זו מזו בגודל, בצורה ובתפקיד, אך כולן מתחברות יחד למבנה אחד. ארץ ישראל דורשת מנעד רחב: אנשי מדע, הנדסה, צבא, משטרה, חקלאות, תורה ומלאכה.

הסכנה שבדמיון הירידה: כלפי חוץ, המעבר מהחממה הקהילתית לחיים המגוונים בארץ נראה לפעמים כמו "הפקרות" או ירידה. אבל האמת היא שרק מתוך המגוון הזה נבנית מלכות ישראל.

ב. עטרת זקנים: מסירות הנפש של הסבא והדוד שאול
הדוגמה שהבאת ממשפחתך היא המשל החי והמזוקק ביותר לרעיון הזה:

מסירות הנפש של הסבא (חכם אברהם): סבא שלך, שמסר את נפשו, סבל עינויים ושבירת עצמות כדי להבריח יהודים לארץ ישראל ולא ל"סיר הבשר" הרגוע באמריקה – פעל מתוך "אמונת האבן" הפשוטה והחזקה ביותר. הוא לא חיפש נוחות או הילה חיצונית, אלא דבק ברצון ה' לבנות את ארץ ישראל.

פסיפס הבנים והדוד שאול (הדליק משואה): הבנים שלו פנו לנתיבים שונים – צבא, משטרה, הנדסה. הדוד שאול, שהיה תלמיד חכם וגם מבוני מערכת טיל "החץ", מגלם את החיבור של המזבח: תורה וחוכמה שמתחברות יחד להגנת עם ישראל ולקידוש ה' עצום בעולם. זו אינה גלות של מסחר יומיומי בלבד, אלא בניית מלכות ממשית.

ג. "כשם שאין בליבך אלא אחד": האחדות כתנאי לשכינה
חטא מכירת יוסף והסתלקות השכינה: כל עוד האחים פסלו את יוסף והרחיקו אותו מהדרך, השכינה הסתלקה מיעקב. יעקב אבינו פחד שיש "פסול במיתתו" – שאחד מבניו נפלט אל מחוץ לכלל.

תשובת השבטים: כשאמרו לו "שמע ישראל... כשם שאין בליבך אלא אחד כך אין בליבנו אלא אחד", הם הצהירו שגם אם יש שונות עצומה בין השבטים (יששכר חמור גרם, זבולון לחוף ימים, יהודה מלך), כולם מקושרים לשורש אחד.

התלכדות העליונים והתחתונים: כפי שהבאת מהספרים (וכפי שרש"י מעיר על "ביום ההוא יהיה ה' אחד"), ייחוד ה' בעליונים תלוי באחדות ובאהבה שבין האחים למטה. אם אנו פוסלים אח שצועד בדרך שונה של עשייה בארץ – אנו פוגמים באחדות השם.

ד. ארבעת הבנים בתפילין ו"הרועה בשושנים"
ארבעה בתים בתפילין של ראש: בתפילין של יד יש בית אחד (התחלה של אחידות וריכוז הלב), אך בתפילין של ראש יש ארבעה בתים נפרדים – כנגד ארבעה בנים וארבע דרכים. הבגרות הרוחנית פירושה לדעת לשים את ארבעת הבנים הללו על ראשנו, לתת לכל אחד את המקום והעורר שלו, ולחבר את כולם לקדושה אחת.

רועה בשושנים: הקב"ה נקרא "הרועה בשושנים" מפני שהוא יודע להתעלם מהקוצים הסובבים, ולהביט אל השושנה הפנימית שבכל יהודי. בעין אלקית, גם מי שנראה שאינו צועד בנתיב הקהילתי הצר, נושא תפקיד מרכזי בבניין השכינה והמלכות בארץ ישראל.

ה. להיזהר מלהקים "מצבה" לעצמנו
הסכנה שבהקמת "מצבה" (כפי שהסבירו הרמב"ם והרמב"ן) היא כשאדם – אפילו מנהיג או מחזיר בתשובה – מתחיל לפעול למען הכבוד, המעריצים וההוד האישי שלו ("לא תקים לך מצבה").

עבודת ה' של ארץ ישראל היא עבודה של ענווה, של פשטות, ושל נכונות לראות איך כל החוכמות, המדעים והתפקידים השונים מתחברים יחד כדי לעשות נחת רוח לה' ולהקים את מלכותו בתמימות.

תגיות