תיאור

הרב אברהם הלוי שליט״א בשידור חי!
מתי מתו המרגלים? ז' מול י"ז באלול, חטא המרגלים ותשובה שלא התקבלה
א. המחלוקת בגרסאות הטור והשולחן ערוך
בטור ובשולחן ערוך (אורח חיים סימן תקפ, סעיף ב') מובאת רשימת תעניות צדיקים על אירועים קשים בהיסטוריה היהודית. לגבי חודש אלול מובאת מחלוקת גרסאות יסודית:

גרסת ז' באלול: מופיעה בספר 'הלכות גדולות' (בה"ג), בתשובת הראש (כלל יג, סימן כב) ובפירוש הבית יוסף עצמו – "בז' באלול מתו מוציאי דיבת הארץ במגפה".

גרסת י"ז באלול: מופיעה בטקסט השולחן ערוך שלפנינו ובחלק מכתבי היד של הטור.

ברמת הפשט, תהו המפרשים: מדוע מתו המרגלים כחודש ימים לאחר חטאם בתשעה באב?
הבית יוסף מסביר כי העונש החל מיד בתשעה באב ביסורים קשים (תולעים ורימה שיצאו מלטבורם ועד לשונם, כדברי הגמרא בסוטה לה ע"ב), אך מיתתם הסופית התרחשה ב-ז' או ב-י"ז באלול.

ב. תענית על אבלות או תענית על תשובה שלא התקבלה?
הבית יוסף מקשה קושיה יסודית: מיתת הרשעים היא יום שמחה ("בַּאֲבֹד רְשָׁעִים רִנָּה"), אם כן מדוע נקבעה תענית ביום מות מוציאי דיבת הארץ?

מרן הבית יוסף מחדש יסוד עמוק:

הצום אינו על מות המרגלים, אלא על כך שהם עשו תשובה, סבלו ייסורים קשים, ובכל זאת לא התקבלה תשובתם.

החטא של הוצאת דיבת הארץ ומאיסת ארץ חמדה הוא חטא כה חמור, שגם תשובה ובכי לא הועילו לבטל את הגזירה. דבר זה מודגש בפרשת דברים: "וַתָּשֻׁבוּ וַתִּבְכּוּ לִפְנֵי ה' וְלֹא שָׁמַע ה' בְּקֹלְכֶם".

ג. האם המרגלים היו רשעים גמורים או צדיקים שטעו?
בעוד שבפשט המקראות ובדברי רבי משה פיינשטיין (אגרות משה או"ח ג, יד) המרגלים נחשבים לכופרים ורשעים שאין ללמד עליהם זכות, בספרי הפנימיות והדרוש (כגון 'תפארת יונתן' לרבי יונתן אייבשיץ, 'שבט מוסר', והשל"ה) מובא מבט עמוק על מדרגתם:

ראשי בני ישראל: המרגלים היו נשיאים, צדיקים וגדולי עולם ("כֻּלָּם אֲנָשִׁים רָאשֵׁי בְנֵי יִשְׂרָאֵל").

כוונתם לשם שמים: הם ידעו שמשה רבנו לא ייכנס לארץ ישראל וכי בביאתם לארץ הוא יסתלק מן העולם. מתוך רצון לדבוק בתורת משה במדבר ולחיות תחת ענני הכבוד והמן ללא טרדות חומריות ומלחמות, הם חפשו דרך לעכב את הכניסה לארץ.

הטעות העמוקה ("בהדי כבשי דרחמנא למה לך"): על אף שכוונתם הייתה רוחנית וגבוהה, התורה מגדירה זאת כחטא חמור וכהוצאת דיבה. אסור לאדם לעשות חשבונות רוחניים ולהעדיף ישיבה בגלות או במדבר מול ציווי ה' הנקודתי לבוא ולרשת את ארץ ישראל.

ד. חודש אלול כזמן תיקון חטא המרגלים
הקשר בין חודש אלול לחטא המרגלים טמון ברמזים רבים:

לשון תרגום: התרגום לארמית על "וַיַּרְגְּלוּ אֶת הָאָרֶץ" הוא "וַיַּעֲלוּן יָת אַרְעָא".

ראשי תיבות: הפסוק בפרשת דברים "וַיַּחְפְּרוּ לָנוּ אֶת הָאָרֶץ" סופי תיבות/ראשי תיבות אלול.

40 ימי הרצון: 40 הימים מראש חודש אלול ועד יום הכיפורים עומדים כנגד 40 הימים שבהם הלכו המרגלים בארץ.

תקופת אלול והסליחות נועדו לתקן את מאיסת ארץ חמדה. התיקון נעשה על ידי עוררות הרחמים, השבת השכינה לציון, וביטול החשבונות והפחדים המונעים מיהודים לעלות ולהתקשר לארץ ישראל.

ה. המשמעות לדורות ולתקופתנו
הגרסה המופיעה בשולחן ערוך – י"ז באלול – נושאת עמה הד היסטורי כואב: ביום י"ז באלול תרצ"ט (1939) פרצה מלחמת העולם השנייה (המשכה של המלחמה שפרצה בתשעה באב תרע"ד).

גדולי הדור (כדוגמת בעל 'אם הבנים שמחה') עמדו על כך שרבים מיהודי אירופה ורבניהם נמנעו מלעלות לארץ ישראל בתקופת בין המלחמות מתוך חששות וחשבונות רוחניים וגשמיים. הסירוב ללמוד את הלקח מחטא המרגלים ולעזוב את הגלות בזמן גרם לאסון הנורא.

מסקנה
התענית ב-ז' או י"ז באלול מזכירה לנו כי גם צדיקים וגדולי תורה עלולים ליפול בטעות של המרגלים כאשר הם מעדיפים חשבונות אישיים ורוחניים על פני מצוות יישוב הארץ. חודש אלול הוא הזמן להתנער מחשבונות אלו, לעשות תשובה שלמה, ולדבוק באמונת האבן הפשוטה בתורת ארץ ישראל.

תגיות