תיאור

הרב אברהם הלוי שליט"א
א. שופטים ושוטרים: חיבור הנשמה והחומר (בין המדבר לארץ ישראל)
שופט ושוטר – נשמה ותפילה:

"שופט" (בגימטריה נשמה) מייצג את האורות, החוכמה, והשפע הרוחני היורד מלמעלה (בחינת זעיר אנפין). במדבר ובמצרים היו שופטים שהנהיגו את העם בעיקר במישור הרוחני.

"שוטר" (בגימטריה תפילה) מייצג את המלכות, תיקון החומר, והורדת הדברים אל הפועל (חיי שעה).

עבודת אלול בארץ ישראל: בכניסה לארץ ישראל ולחודש אלול, העיקר הוא תיקון החומר. לא די בלהישאר ב"אורות" של הנשמה; המפתח הוא הפיכת התורה והרוח למציאות גשמית מתוקנת, כפי שפעל אליהו הנביא (הנקרא "איש שלום") שידע לחבר בין הגוף לנשמה.

ב. ירושלים, שלוש רגלים והסכנה בשוחד המחשבתי
ירושלים כמיזוג של יראה ושלם: ירושלים נקראת על שם החיבור בין אברהם אבינו (שקרא לה "יראה") לבין שם בן נוח / מלכי צדק (שקרא לה "שלם"). ירושלים והמזבח מייצגים את ה"סוכה" (גימטריה הוויה+אדנות = 91) – השילוב השלם בין שמיים לארץ, בין קודש לחול.

עיוורון השוחד אצל תלמידי חכמים:

הפסוק מזהיר: "כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר עֵינֵי חֲכָמִים". שוחד אינו רק כסף, אלא גם נטייה פנימית וסובייקטיבית.

תלמיד חכם או מנהיג הרואה רק את נתיב לימוד התורה, עלול מתוך "שוחד" זה לזלזל ולפסול את תפקידם של המשרתים בצבא, העוסקים במלאכה או הבונים את המלכות – בדיוק כמו המרגלים במדבר שמאסו בארץ מתוך רצון להישאר ברוחניות טהורה.

כמו שלא יעלה על הדעת לסגור בתי חולים בגלל ליקויים אצל רופאים מסוימים, כך פסילת מערכות המלכות והביטחון בגלל פגמים חלקיים נובעת מעיוורון ומחוסר ראייה כוללת של שבטי ישראל.

ג. איסור "לא תיטע לך אשרה כל עץ" (יופי חיצוני מול צדק פנימי)
מה הפסול בעץ במקדש?

תכסיס עבודה זרה (ספורנו): עובדי האלילים נהגו לטעת אילנות ולבנות מבני עץ ליד המזבחות שלהם כדי ליצור אווירה נעימה ("אורות", צל, תפאורה) שתמשוך את הציבור באופן חיצוני.

הקבלה למינוי דיין: המעמיד דיין שאינו הגון כאילו נוטע אשרה. דיין שנבחר בגלל מראהו, קומתו, זקנו, עושרו או יכולת הרטוריקה שלו – אך חסר יושר וצדק – הוא בחינת "אשרה". הוא מייצר רושם חיצוני ויראת כבוד מוטעית, אך פגום בתוכן הפנימי.

הסכנה שבנוי ובמראה הנאה (מסכת תענית):

כפי שאמר רבי יהושע בן חנניה לבת הקיסר ("חכמה מפוארת בכלי מכוער"), יופי וגינוני כבוד מרחיקים ביקורת, מייצרים דיסטנס ועלולים להביא לזלזול בעומק הלימוד ("חפיפניקיות").

דווקא הכלי המכוער (כמו כלי חרס המשמר יין) דורש מהאדם עמל, שפלות רוח ובירור האמת ללא משוא פנים.

ד. איסור "מום" ואיסור "מצבה" בדיינות
הבדל בין אשרה, מום ומצבה (מקורות הספורנו והכלי יקר):

אשרה: דיין נאה ומרשים כלפי חוץ, אך חסר תורה וצדק פנימי.

מום (לא תזבח שור אשר בו מום): דיין שהוא תלמיד חכם עצום ובעל מראה מושלם, אך יש בו מידה רעה אחת (כעס, גאווה, נטייה לשוחד). מום חיצוני בבהמה רומז על רעה נסתרת בתוכה; כך גם מידה מגונה אחת פוסלת את הדיין מלהוציא דין אמת.

מצבה: אבן אחת. בהקשר הדיינות והמנהיגות – דיין שיש לו "היסטוריה" או פגם מעברו ("זקן שאין פרקו נאה"), או מנהיג המקים במה לעצמו ולפרסומו האישי ("לא תקים לך מצבה") במקום לשרת את העם.

ה. סיכום ומסקנה
עבודת ה' בארץ ישראל, במקדש ובמינוי מנהיגים דורשת ביטול התפאורה החיצונית:

אין לבחור שופט, מנהיג (ואף לא בן/בת זוג) לפי מעטפת חיצונית של יופי, קומה או "אורות" חולפים.

העיקר הוא יושר הלב, המידות המתוקנות והצדק. רק באמצעות שילוב אמת בין כל שער שונה של כל שבט ושבט (תורה, מלכות, צבא ומלאכה) – נבנית מלכות ישראל השלמה בירושלים.

תגיות